אוורור מוגבר בתגובה לדרישה מטאבולית במאמץ (Ve/Vco2 גבוה) הינו ממצא נפוץ בחולים עם מחלת ריאות חסימתית כרונית (COPD) ואי ספיקת לב במקביל. מטרת מחקר זה הייתה לקבוע את המנגנון העומד מאחורי Ve/Vco2 גבוה זה ולבחון את השפעתו על נפחי ריאה, דיספנאה וסבילות למאמץ.
עוד בעניין דומה
במחקר השתתפו 22 מעשנים לשעבר עם COPD ואי ספיקת לב עם ירידה בתפקוד חדר שמאל. לאחר התאמת טיפול מיטבית המשתתפים ביצעו מבחן אופניים פרוגרסיבי עם מדידות גזים מדם קפילרי.
החוקרים מצאו כי ללא תלות במטריקה שנבחרה (מדרון Ve/Vco2 מוגבר, נאדיר Ve/Vco2 או Ve/Vco2 בסוף מאמץ), אי יעילות אוורור נמצאה כקשורה באופן הדוק לערכי co2 בדם קפילרי (r=-0.80-(-0.84); p<0.001) אך לא ליחס נפח מת/נפח חלופי (Tidal volume). עשרה חולים שמרו באופן עקבי על לחץ co2 בדם קפילרי הנמוך או שווה ל-35 מ"מ כספית (היפוקפניאה). בחולים אלו נצפתה יעילות אוורור נמוכה במיוחד לעומת חולים ללא היפוקפניאה (p<0.05). למרות היעדר הבדלים בין שתי הקבוצות בספירומטריה, נפחי ריאות ותפקוד חדר שמאל, החולים עם היפוקפניאה היו עם לחץ co2 בדם עורקי ויכולת דיפוזיה ריאתית נמוכים יותר (p<0.01). תגובה אוורור מוגזמת בקבוצה זו נמצאה כקשורה בלחץ co2 קפילרי גבוה יותר במאמץ. עם זאת, בקבוצה עם היפוקפניאה, נצפו מגבלות מכניות אינספירטריות גרועות יותר וציונים גבוהים יותר של דיספנאה עבור קצב עבודה נתון שהובילו לסיבולת פחותה למאמץ לעומת החולים ללא היפוקפניאה (p<0.05).
החוקרים סבורים כי דחף מוגבר המוביל לתגובת אוורור מעבר לנחוץ מוביל להיפוקפניאה ויעילות אוורור ירודה במאמץ בחולים עם COPD ואי ספיקת לב. אוורור ביתר הוביל לחמצון עורקי טוב יותר אך על חשבון משתנים אחרים והופעת דיספנאה תסמינית.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
